אליפות אירופה באופני הרים בחיפה – היום האחרון – עילית נשים וגברים
מאת נמרוד כהן שבת, 10 יולי 2010 04:05
צילם: איל דולין
היום האחרון והמסכם של אליפות אירופה באופני הרים, נראה, סוף-סוף, כמו אירוע אופניים מרכזי. כ-3,000 צופים גדשו את קו הזינוק, את אזור האקספו ובעיקר את שבילי הולכי הרגל שהוכשרו לאורך כל המסלול. סביב כל אלמנט טכני מענין, כמו "המפל הגדול", "החריץ", "עץ הזית" ו"האנדרטה", עמדו חבורות צופים נלהבות, עם צפיפות אוכלוסין כה גדולה, שמי שלא נדחף לא יכול היה לראות כלום – איזה כיף...
אזור ה-VIP של חברת "רוזן ומינץ", נותנת חסות לאירוע, גם הוא שקק חיים לרווחת אנשי החברה, ואיך אפשר שלא, עם חלוקת מי נביעות, בירות ומאנצ'יס למי שהגיע לשם. הקהל מצידו, נהג גם הוא כמצופה מקהל במדינה מתקדמת, הגיע עם ערימות של וובוזלות, רעשנים, צופרים ובירות, עבר בדבקות מנקודת תצפית אחת לשנייה והקפיד לחזור בזמן לקו הסיום. חברים, סוף סוף ענף ה-XC התחרותי העמיד אירוע אופניים משובח ומושך קהל, ולא רק תחרות מקצועית מאוד.
נשים
אצל הרוכבות הבכירות, אווה לצ'נר האיטלקיה הובילה את רוב התחרות אך דעכה בהקפה האחרונה ועברה לשבת על שתי המובילות, מיה ולוצ'ובסקה, אלופת אירופה המכהנת מפולין וקתרין לומין, השוויצרית המהירה, שסיימה את הכנותיה לתחרות, בניצחון ביוקנעם בשבוע שעבר. הקהל לאורך שדרת הסיום לא האמין כשקתרין ומאיה הגיעו יחד אל עבר קו הסיום בספרינט פיניש אימתני. עשה רושם שהניצחון של מאיה, והיא כבר הרימה את ידיה לאוויר, כשקתרין דחפה עוד דיווש משמעותי ולקחה את האליפות. פשוט משהים. לצ'נר האיטלקיה הגיעה 20 מאיות שנייה אחריהן, אחריה סאבין ספיץ, סגנית אלופת אירופה משנה עברה ומדליסטית אולימפית פעמיים רביעית, ועוד שמות ותארים למכביר בעשירייה הראשונה עם אליזבת אוסל, לין ברייברדג וגאן ריטה דאהלה פלשה.
ספרינט הסיום והרגע המכריע בו לקחה קתרין את ההובלה
|
התוצאה: אלופת אירופה
|
מול השדה העבה והאיכותי הזה, עמדו על קו הזינוק בתשע בבוקר שתי רוכבות ישראליות, ענבר רונן, אלופת ישראל ועידית שוב. שתי הרוכבות נמצאות בעיצומו של תהליך צבירת נקודות בינלאומיות, על מנת שנבחרת הנשים שלנו תצבור את המינימום לזמנה לאולימפיאדת לונדון. ענבר זינקה מהשורה הלפני אחרונה ועידית מהשורה האחרונה. עידית זינקה מעולה והתברגה לאמצע הפלוטון בהקפה הראשונה, אולם לא הצליחה לעמוד בקצב, והתרסקה מספר פעמים. היא הורדה מהמסלול לאחר 3 הקפות מתוך 5. ענבר פתחה חלש יותר (מתחממת לאט), אך גם הרוכבת הבכירה שלנו התקשתה להתמודד עם הקצב שהכתיבו המובילות, הרוכבות המהירות בעולם, והורדה גם היא מהמסלול לאחר 5 הקפות משש.
ענבר רונן
|
עידית שוב
|
גברים
במצב די דומה לנשים שלנו, דרור פקץ' זינק מהשורה האחרונה ורותם ישי משורה אחת לפניו (זה מה שהדירוג העולמי של רותם, 74, שווה מול שדה מתחרים איכותי שכזה). משימתם הייתה להתמודד כמה שיותר טוב מול קאדר רוכבים שכמוהו לא ראינו מאז אולימפיאדת בייג'ינג. 38 מ-40 המדורגים ראשונים בעולם התייצבו לזינוק בחיפה, מתוך 47 מזנקים.
מרקו פונטנה מדגים את הקו האגרסיבי ב"אנדרטה", גינת הסלעים המלאכותית
|
פקץ' נתן את כל מה שיש לו
|
את רוב התחרות הוביל באלגנטיות ורכיבה טכנית מדהימה מרקו פונטנה האיטלקי, אך מאחוריו ישבו הכרישים לוקאס פלאקיגר השוויצרי וירוסלב קולהאבי הצ'כי, ממתינים שהאיטלקי ידעך. פונטנה, כמעט בנוהל הרגיל שלו, אכן דעך והצ'כי, שנמצא בעונה מדהימה בה זכה כבר במרוץ גביע עולם זכה באליפות בפער של פחות משנייה על פלאקיגר, שלקח את מדליית הכסף, יום לאחר שאחיו הצעיר הוכתר כאלוף אירופה לגילאי U23. אליפות מדהימה לפלאקיגרים ולקבוצת TWR בה שניהם מתחרים. כריסטוף סאוסר הבלתי נלאה, השוויצרי שהיה אלוף הסבב העולמי פעמיים, אלוף עולם ב-2008, אלוף העולם במרתון פעם אחת ואף ניצח את הקייפ אפיק כמה פעמים, הראה כמה עומק וניסיון יש לו ולקח מקום רביעי, על אף שהכיר את המסלול ואת ישראל רק ביום שלישי. אחריו הגיע רוכב וותיק ומנוסה אחר, חוזה לואיס הרמידה, מדליסט כסף אולימפי וסגן אלוף אירופה, שבהקפה הראשונה היה במקום 23 ואט אט שיפר ועבר קדימה.
רותם בחגיגה שלפני הנפילה
|
ניסיון צמצום הנזקים לאחר מכן: זה חלק מהמשחק
|
לרותם ישי, שקצת חיפש את הקצב וההנאה שלו על המסלול ביום שלישי בתחרות השליחים, היום הזה התחיל מושלם, ממש יום חגיגה. לדבריו היו לו היום, שיא מנטלי, שיא פיזיולוגי ושיא טכני. באמצע ההקפה השלישית, כשהוא ממוקם 22 בתוך השדה הזה, הוא נמרח על הרצפה ללא הכנה באחת הפניות הפשוטות במסלול. רותם, שכלל לא היה מוכן לאיבוד האחיזה הזה, לא הספיק אפילו לבלום עצמו עם הידיים ונמרח על הרצפה עם כל הגוף, אך כשעלה על אופניו לדווש, הבין שהנזק החמור הוא דווקא לאופניים. הוא גילה שאין לו מעצור קדמי ושהמזלג שלו נעול בכניסה לסינגל הבא. התגלית עלתה בעוד התרסקות. לאזור התמיכה הטכנית הגיע עם מעצור קדמי שעזב את המזלג, צינור הידראולי קרוע במזלג, שהפך אותו לנעול, סטם וכידון עקומים. לאחר שקיבל טיפול מסור מגל סברדלוב, מכונאי הנבחרת, הוא כבר איבד זמן יקר והמרוץ מבחינתו היה גמור. הוא הורד לאחר 5 הקפות מ-7, וסיים במקום 41. דרור פקץ' הגיע לתחרות הזו מחויב לגמרי ואחרי מחנה אימון ארוך באירופה. הוא נתן את כל מה שיש לו ורכב על קצה גבול היכולת האישית שלו. ביום הזה עם המתחרים האלו, זה הספיק לו למקום 44 והוא הורד מהמסלול לאחר 4 הקפות. חשוב להבין, שה-cut off time, הזמן בתוכו כל רוכב צריך להיכנס למסלול אחרי הרוכב המוביל לפני שמורידים אותו (זה ה-"80%" המפורסם מזמן הקפת המוביל), היה כאן 13:40 דקות... זמן מטורף.
מילות סיכום
| הרבה רוכבים ואוהדים הסתובבו על המסלול היום, וראו את הרוכבים שלנו נותנים את הכול אל מול הרוכבים המהירים בעולם ואל מול אומות האופניים הוותיקות ביותר שישנן. רוב הקהל הביע את הערכתו לנבחרת הישראלית, אך חלק ממנו הביע אכזבה מביצועי הנבחרת הישראלית, אל מול השליטה המדהימה של שווייץ, צ'כיה, הולנד ועוד כמה אירופאיות. דעתי היא, שמי שמתאכזב לא ממש מבין את הזירה. כמו שחבר קרוב אמר לי: "אתה לא נותן לגליל עליון לשחק מול הניו יורק ניקס, ואומר 'איך לא הלך לנו'", כך אין מה להשוות את הנבחרת שלנו לשווייץ או איטליה, לא כרגע בכל אופן. הסיבה אינה טמונה ברוכבים, אלא במעטפת: המדינה, התרבות, התקציבים והרצינות בה אימפריה כמו נבחרת שווייץ ממלאת את תפקידה. כשאצלנו רוכב כשרוני יאותר בגיל 10 ויילך לפנימיית ספורט ורכיבה, כשיהיו תשתיות של קריטריונים, מתקני אימון לאומיים, סגל קבוע על משכורות שכולל מאמנים לכל קבוצת גיל, מעסים, דוקטור, מכונאים, נהגים וכולי, כשכל זה יתקיים, אז חיזיון של שלומי חיימי בטופ 15 או רותם ישי בטופ 30, לא יהיה סנסציה, אלא חלק מהעבודה, מהמציאות, מהסטנדרט. |
פודיום אליפות אירופה, גברים עילית – פונטנה מימין עם השפם, ירוסלב באמצע עם הבלורית (וגם לוקאס פלאקיגר משמאל), התמונה נראית כאילו גיבוריה הגיעו מה-50’S, אבל כבר ב-50’s הייתה תרבות רכיבה עמוקה בצ'כיה, שווייץ ואיטליה
|
ראלף נף לא הבין איך אף ילד לא מגיע בסוף התחרות לבקש את לוחית המתחרה שלו. ובכן, ראלפי, זה עדיין לא קורה פה, ישראל אינה שוייץ, תל אביב אינה אמסטרדם – you know... כולי תקווה שהתחרות הזו והאירוע הזה, שאמורים לעשות מהפיכה תרבותית בענף, יגרמו לפחות לחלק מ-3,000 הצופים שהיו פה, לשלוח את הילד שלהם לבדוק גם את חוג אופני השטח, ולא רק את החוג לקפוארה.
עד שזה יקרה אני מוריד את הכובע בפני כל אחד ואחת מחברי הנבחרת שלנו, על ההכנה, המיקוד, הבנייה והניסיון לתת הכול מול הקהל הכי מלחיץ בעולם.
שישי אחר הצהריים, חמש וחצי, חוף הים בחיפה, במקום הקרוב ביותר לאזור התחרות. החוף של הים יפהפה. השוויצרים אומרים שגם הבנות בחוף יפהפיות. כריסטוף (סאוסר), ראלפי (נף), האחים פלוקיגר, וגם מאמן הנבחרת, אופיר גלאון ומשפחתו, ועימם שלומי, אליעד ורותם. בירה באוויר, הדג נחש ברקע, עוד שבת ישראלית בחוף, רוכבי ה-XC הטובים בעולם כאן ממש, והים כמנהגו נוהג ולא ממש מתרגש מזה.
תגובות (7)
הצג/הסתר תגובות
נמרוד: כתבה מקסימה, מדהימה וממצה.
תודה לך על הכתבה והלוואי ובאמת נוכל לראות שתרבות האופניים אכן מחלחלת במהרה לחוגי רכיבה ולתקציבים הגיוניים לסדר גודל כזה של רוכבים בישראל.
אחלה כתבה
לא מקובלת עלי הביקורת והצלבנות שיוצאת עכשיו מכל פינה.
מעניין איפה אפשר ללקט ראיונות תקשורת עם הרוכבים, כולל הישראלים.
בהצלחה
נמרוד שלום - נהנתי לקרוא את הכתבה
לדעתי, יעבור עוד הרבה זמן עד שדברים יתחילו כאן באמת להשתנות, אולי שלום עם סוריה ולבנון ? שלום עם הפלסטינים ? (וזאת לא היתה בדיחה !!) לי אישית, צרם שהנבחרת הישראלית התחממה בנפרד משאר הרוכבים האירופים, במתחם סגור כאילו היו RADIOSHAK בטור של קליפורניה (ההבדל בין הח'ברה של radioshack שלא נראו באזור החימום בטור קליפורניה לנבחרת הישראלית....טוב נו, תשלימו אתם את החסר)
בכל מקרה, היה אירוע מאורגן לתפארת, כל הכבוד לאיגוד האופניים הישראלי.
בנוגע לחלק (ורשום - 'לחלק') מרוכבי הנבחרת הישראלית, "הצנע לכת" זה מושג שצריך אולי ללמוד אותו טוב יותר.
כמו שאמרתי לרוכב מסטרס שלי בקנדה - "דבר פחות, רכב יותר מהר"
סיקור מרתק וקולע
הוסף תגובה
הצג/הסתר טופס תגובה
חדש באתר
פופולרי באתר
© BikeZone, 2009